בג"ץ דחה היום (רביעי) על הסף עתירות שהגישו מספר ארגונים המזוהים עם הימין, בדרישה להורות ליועצת המשפטית לממשלה לחדול מעיסוק ברפורמה המשפטית בשל ניגוד עניינים. בית המשפט הטיל הוצאות של 5,000 ש"ח על העותרים.

בעתירות נטען כי מעורבותה של היועמ"שית בנושא הרפורמה המשפטית מעמיד אותה בניגוד עניינים, שכן היא נועדה לצמצם את כוחה. בין היתר התבססו העותרים על חוות דעתו של המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גיל לימון ביחס למניעותו של ראש הממשלה מעיסוק ברפורמה בשל ניגוד עניינים, הנובע ממשפטו.

לטענת העותרים, משנקבע שראש הממשלה מנוע מלעסוק בהליכי החקיקה, יש לקבוע כך גם בכל הנוגע ליועצת, אשר עבודתם שלה ושל הכפופים לה תושפע מהם. מעבר לכך, לטענת העותרים, יש ליועצת אינטרס אישי של ממש בהליכי החקיקה, שכן אלה מבקשים להשפיע על הרכב הוועדה למינוי שופטים באופן שעשוי לסכל בעתיד את מועמדותה הפוטנציאלית לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון.

השופט עופר גרוסקופף דחה את העתירות על הסף, בהסכמת השופטים יצחק עמית ואלכס שטיין. גרוסקופף כתב כי ניגוד עניינים יכול להיות אחד משניים: בין אינטרס ציבורי עליו מופקד עובד ציבור לבין אינטרס אישי ובין אינטרס ציבורי אחד לאינטרס ציבורי אחר ואילו במקרה זה מדובר בניגוד עניינים שלישי אשר אינו מוכר, אינו מהווה כלל ניגוד עניינים ומצוי כל כולו בתחומיו של אותו תפקיד ציבורי עצמו.

השופט הסביר כי כאשר במסגרת תפקידו נדרש עובד ציבור לטפל בסוגיה הנוגעת לכובעו הציבורי, "ואפילו תהיה זו שאלה נכבדה אשר תשליך על אופי ואופן תפקודו בעתיד", אין לפנינו כלל ניגוד עניינים. "כך, למשל, הרמטכ"ל איננו מנוע מלעסוק בהצעות המשפיעות על תפקוד הצבא, ובכלל זה הצעות הנוגעות להיקף סמכויותיו או לתנאי השירות של המשרתים בצה"ל; נגיד בנק ישראל אינו חסום מלעסוק בסוגיות הנוגעות לתפקידיו וסמכויותיו של בנק ישראל, לתקציבו או לתנאי העבודה של עובדיו; וכן הלאה. נהפוך הוא, חובתו של משרת הציבור לעסוק בנושאים אלה, ולהציג את עמדתו המקצועית לגביהם – לחייב, לשלול או להותיר לשיקול דעת".

לדברי השופט גרוסקופף: "העובדה שלהחלטה שתתקבל יש, או עשויה להיות, השלכה על האופן בו ידרשו בעתיד למלא את תפקידם, לא רק שאינה יוצרת ניגוד עניינים, אלא שהיא העומדת בליבת חובתם להביע את עמדתם המקצועית בנושא – להתריע כשנדרש; לתמוך כשרצוי; להיוותר ניטראלי כשצריך וכשמתאפשר".

ביחס למקרה זה, כתב השופט: "ניגוד העניינים הלכאורי עליו מצביעות העותרות לאו ניגוד עניינים הוא. ראשית, אין מדובר בניגוד עניינים מוסדי, שכן הסוגיות המועלות בהצעת החוק נוגעות כולן לתפקידה של היועצת בכובעה זה. שנית, כמובהר לעיל, נושא משרה ציבורית הנדרש לשאלת תוכן סמכויותיו שלו עצמו אינו מצוי בניגוד עניינים. שאלות מסוג זה מתעוררות חדשות לבקרים, ואם ייקבע כי עובדי הציבור מנועים מלדון בהן הדבר ייצור קושי ממשי בביצוע תפקידם. אף אין קושי בהצגת עמדתה העקרונית של היועצת בעניין זה במסגרת העבודה על הצעת החוק. כמובן, שבכל פעולה שמבצע נושא משרה ציבורית, גם בפעולה המערבת שאלות מהסוג האמור, עליו להיות מונע תמיד משיקולים ענייניים הנוגעים לטובת הציבור עבורו הוא משמש נאמן.

"האינטרסים שלתפיסת העותרים מתנגשים, הם אינטרסים שמרכיבים אינהרנטית את תפקיד היועצת כמי שאמונה, בין היתר, על ייעוץ לממשלה בעניינים משפטיים בתחומים נרחבים, וביניהם, מן הסתם, על הליכי החקיקה האמורים. ודוק, לא רק שאין כל סיבה לסבור כי היועצת מנועה מלהביע עמדתה ביחס להליכי החקיקה, אלא שזוהי אף חובתה מתוקף תפקידה; אלמלא הייתה עושה כן – הייתה מועלת באחריותה".

השופט גרוסקופף התייחס לטענה נוספת שהעלו העותרים: "ביום 20.3.2022 הגדילו העותרות לעשות והגישו בקשה שהוכתרה בכותרת 'בקשה לקביעת סדרי דין בעתירה, קביעת מועד לדיון דחוף ועיון חוזר בהחלטה מיום 19.3.23'. בקשה זו מנוסחת בלשון פוגענית כלפי בית המשפט, ומרמזת על איפה ואיפה בטיפול בעתירות ('היעלה על הדעת שיהיה דין אחד החל על פלוני ודין אחד החל על אלמוני, ולו ליום אחד?'). על כך, אין לי אלא להגיב בצורה הבאה: יש להודות – לבית משפט זה מוגשות עתירות חסרות בסיס משני צדדיה של המפה הפוליטית, מימין ומשמאל. אלה כאלה זוכות לאותו יחס – סילוק על הסף, ובמקרים מתאימים אף תוך חיוב בהוצאות. זהו, בכל הכבוד, הדין הראוי גם לעתירה שלפנינו".

מארגון לביא נמסר: "פסק הדין ממחיש את הסטנדרטים הכפולים בעניין ניגודי העניינים, מה שמותר לשופטים וליועצים המשפטיים אסור לנבחרי הציבור. כך לדוגמא ביצוע הרפורמה המשפטית בעניין הסניוריטי או מניעת הרפורמה בעניין זה תשפיע באופן וודאי על מעמדו של השופט עמית, אם יהיה נשיא בית המשפט העליון או לא, ובכל זאת דווקא השופט עמית הוא זה שישב בראש ההרכב שדן בעתירה זו".

עוה"ד ד"ר יונה שרקי: "כהרגלו בעתירות המוגשות מטעם ארגונים מימין של המפה הפוליטית, העתירה, לא רק שנדחתה על הסף ללא נימוק מניח את הדעת לבד מסיסמאות מעורפלות, אלא גם באופן חריג, הוטלו על העותרות הוצאות משפט בגובה אלפי שקלים, זאת על אף שהמשיבה (היועצת המשפטית לממשלה) כלל לא נדרשה להגיש תגובתה. כל זה, אחרי שעברו שבועות ללא כל התייחסות לעתירה, כשמוגשות בקשות בעניין, שאף הן נותרות ללא מענה. קשה לדמיין התייחסות מוטה כל כך של בג"ץ. זו עוד דוגמא לצורך ברפורמה משפטית כדי לקבל בישראל משפט צדק שחל על כל צידי המפה הפוליטית באופן שווה".

מטעם המרכז למדיניות הגירה ישראלית, שהיה בין העותרים נמסר כי: "בהתנהלותו המופקרת, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ממשיך להפלות לא רק בין פוליטיקאים (כביכול מושחתים) מימין לפקידים משפטיים (כביכול טהורים) משמאל, אלא אף דוחה פעם נוספת עתירה מבוססת ומנומקת ביותר שעה שהוא מקבל במקביל עתירות הטרלה. השאלה המשפטית הפכה לפחות רלוונטית, השאלה המהותית הפכה להיות זו של זהותו ושייכותו הפוליטית העותר".